"נמאס לי מהסוטים,
שידחפו לעצמם מצדי,
מקל מטאטא שלם לתחת,
אבל יעזבו אותי במנוחה!"
זהו הקול שאינו נשמע
מתחת לכסות האלגנטית,
בין השורות, בין השיטין,
חומק מבין האצבעות,
האצבעות ממוללות בשקט
חתיכת נייר טישיו,
ועוד ממחטה לספיגת הדמעות,
אשר מן הפנים בוכיות ואין להן שומע.
מתחת לגופייה ולתחתון הסקסיים,
יש נשמה, רבאק!!!
יש אדם שמאזין לכל מעשי הנבלה שלכם,
בהיותכם חלאות, בני נעוות המרדות!!!
אולם,
לכם איכפת רק מהסיפוק המיידי שלכם,
רוצים להיות עבדים,
סאב-דומיננטיים, פסיביים,
רוצים לנבוח ככלבי שמירה מחונכים,
לכו לכלבייה
של צבא ההגנה למיניות הגבר!!!
אבל גם אני. גם אני לסיפוק מיידי.
משתמש וזורק. משתמש ומשליך לפח.
משתמש וכותב על זה מתוך מר לבי.
מתוך יגוני הדואב.,
מתוך בדידותי הזועקת לשמיים. |