אחזתי בידיי ברעם  
והברקים שרפו בשמיי
פעם הייתי איש אוחז
בקולות רועמים
ופעמיי נודדים
בין ארץ ושמיים
ומאירים סנוורים
בערש הדברים
והקטבים הקפואים
 

באים מפשירים מפכים
אמרתי גם אז קרים
שם ראיתי מעיין  דמים
 

בוכים כמים דלוחים
ואין שותים
והמתים  בטלים בשישים
והחיים תלויים ברמזים
 

עבים ברזים
היו באים החרקים
והימים חולפים
ומכרזים העבר
נבר ברגעיו
והגלמים בוקעים ועפים
לעבר שמים
בכנפיים  שקופות
חותרות ברוחות
אפלות
ואין עפות שם ציפורי השירה
היו שם כנפיים אחרות,
גם הן יודעות נתיבות מעופים
כדרך הנשר  במרומים
הייתי בפשר הזמנים
צוקים
נוקב דינים מבודד
מקודד בעיתים
עכשיו אני נודד בתפר
שבין הרקיעים המהללים
בהולכים בחמת חלילים
באים ולאים
והשותקים
אין מערערים בסדרים
או מחללים
שם הנחתי  נזר וכתרים
באפר ובספר מספרים
שתבוא בעיתה
וניראה  באות
 

כתיירים התרים
אתרים
 

פעם הייתי  שם למענה
הזמן נשם פעמיי
ונשף עשן סמיך
והסמיך
עיתותיי
בכתביי
בהילה