הערה: אני יודע שזה קצת קשה לקריאה, זה שיר שהייתי חייב לרשום
שבועיים אחרי הפציעה כדי שאני לא אשכח מה עבר עליי באותו יום,
לא שיר מרשים במיוחד, אבל זה מה שקרה, בלי משלים, בלי רמזים .
זה בתכלס מה שקרה.

הכל באמת היה מצויין
חזרנו לבסיס לא ממזמן
אמרו שחודש היה פה שקט
התחלנו לעבוד כצוות
אז החלו גשמים
ואחרי דקות נפלו טילים
נוצר בלאגן אימים
אפאחד לא ידע מה קרה
אבל לכולם זה היה ברור - פצצת מרגמה.

הכל היה שחור
מסביבי
מצאתי את עצמי
מוטל על הריצפה
רגע האימה היה
לבדוק שהרגל עוד קיימת
אל הגוף היא מחוברת
ואז מבין מה קרה מסתכל סביב
בוהה בענן שחור
שכיסה את האוויר
אז בא החובש אמר שזה בסדר
זה רק רסיסים
זה רק רסיסים

נסיעה מהירה, יחד עם עוד פצוע יותר קשה
פתחו את הדלת של האמבולנס, היה קור כזה
ופתאום עשרות צלמים, עיתונאים מנסים לתפוס מילה
אבל אני בדום שתיקה,  
הכניסו אותי לחדר מיון
שם רופאים בדקו אותי בכל המצבים

הרגשה מוזרה
כלכך הרבה רופאים בודקים אותך
מסתכלים עלייך כאילו היית
הפצוע הכי קשה שהיה
לאחר מכן הזריקו לי חומרים
מכאן אני לא זוכר יותר
כנראה הייתי בעננים

הוא עבר ניתוחים
יש לו פגיעה בעצבים
יהיה בסדר כולם אומרים
יש לו מזל גדול מהחיים
מזל גדול מהחיים