[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הערה לפני הקריאה:
א. לא הייתי בטוח אם זה סיפור או מונולוג, החלטתי לקטלג את זה
כסיפור למרות שזה לא בדיוק ככה.
ב. אחרי ההערה האחרונה בסוף, הייתי ממליץ לקרוא שוב כדי להבין
במה מדובר, (אל תתעצלו סיפור/מונולוג ממש קצר.
מקווה שתאהבו או לפחות תסבלו בשקט





פעם אחרונה שלי במקום הארור הזה. אין פרידה יותר מאושרת מזאת.
אבל כמו שהכרתי את אותו המקום, ידעתי שעד לשנייה האחרונה המקום
יוציא לי את המיץ.

כבר למעלה משנה וחצי אני רוצה לנסות לצאת מהמקום הזה. כשהגעתי
אליו לראשונה, אמרו לי שאני יאכל הרבה קש פה, וכבר אז רציתי
לצאת רק מהפחד של מה שמצפה לי בשלוש השנים הקרובות. לא ידעתי
כמה זה יכול להיות יותר גרוע מאשר הם תיארו את זה.
ככה החיים התקדמו להם, אני בקצבי שלי מתרגל לאותו מקום ארור
ובלתי נסבל, ניחנתי ביכולת  מדהימה לסבל, שבכלל לא ידעתי
שקיימת אצלי עד שהגעתי לאותו מקום. המקום השתבח לאט לאט עם
הזמן, וכבר מצאתי אותו נסבל.

ואז בשנייה אחת, במין הפתעה גמורה, נפגעתי - ומצאתי את עצמי
מפונה מהמקום באמבולנס, אני לא מתתי, אבל כולם מאותו המקום
הפכו אותי למת. באו לבקר, נחמו ותמכו. ולאחר מכן נעלמו. אבל
בשבילי, המקום מת - ולא אני.

אני לא טמנתי ראשי בחול לאחר המקרה, והפתעתי את כולם, ולמרות
המוות הראשון שלי, ובשבילי המוות של המקום, ולמרות שלא אהבתי
את המקום, שבתי אליו, בראש מורם, אך מורכן כי לא הייתה לי
ברירה אלא לשוב אליו.
הפעם באתי במטרה להרוג את עצמי שוב בשבילם, ולא אני באמת זה
שמת - אלא המקום. הסביבה הייתה חמימה ואוהבת. והמוות הראשון
והפתאומי נעלם, פתאום נזכרו בתקופה שלפני זה, ושכחו תקופה
שלמה, שמבחינתם הייתי מת.

נאבקתי בכל כוחותיי במשך חודשיים תמימים, כדי לבצע את ההלוויה
השנייה שלי. הפעם אני הורג את עצמי במטרה לא לחזור לאותו
מקום.

הצלחתי.

באותו יום שהצלחתי, בדרכי האחרונה, מהמקום הארור, הייתה שרייה
של מכוניות שנשאו ארונות מתים, עטופים בדגל המדינה, הוציאו
אותם מקברם כדי לבצע הלוויה שנייה במקום אחר.
וגם אני ביצעתי הלוויה שנייה, וגם אני נשאתי ארון, בארון שלי
היה המקום הארור קבור. הוא מת בשבילי באופן סופי.
ובשביל האנשים במקום - אני מת בפעם השנייה.  
אך בניגוד למוות הראשון והפתאומי, המוות השני היה רק שאלה של
זמן - בדיוק כמו הוצאת ארוני המתים מהאדמה למקום אחר.




רקע:
היום האחרון שלי בעזה, הוא גם היום בפינוי שמבצעים בו הלוויה
חוזרת למתים הקבורים בגוש קטיף.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"מי אמר ADSL
ולא קיבל?"






אילנה דורשת
אינטרנט מהיר
להמונים


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/2/06 14:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ברק יעקובוביץ

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה