הוא שומר שבת, היא שומרת נגיעה,
זוג מוזר שגר בסוף השביל, למעלה בשדרה.
היא מבאר שבע, הוא מהגולן,
עדיין לא הבנתי איך הגיעו הם לכאן.
כל בוקר הוא עובר פה, ב7:30,
עסוק הוא בעצמו, לא מתייחס לאנשים.
היא כל היום בבית, סגורה היא בחדרה,
איך אישה כל כך יפה נשארת לבדה?!
צל אדם חוזר הביתה מבית הכנסת בשישי,
תפילה קטנה היא אז לוחשת לנרות בחרישי.
כל שבת באופן קבע מטיילים בגן יחדיו,
פנים קרות, מבט של מוות מרחפים מעל עכשיו,
קמט של צחוק, חיוך של אור, לא ידע עוד לעולם,
הקול האלוהי שלה לא ישמע לאף אדם.
היא לובשת רק שחורים, לא מתייחסת לזרים,
ורק עיניה מוארות הן בזרקורי חיים.
לו זקן לבן ארוך וביד מחזיק הוא שרוך
אדום דהוי כצבע דמו שכבר קפא.
הוא שומר שבת, היא שומרת נגיעה,
זוג מוזר שגר בסוף השביל, למעלה בשדרה,
היא מבאר שבע, הוא מהגולן,
ביום שהיא ירתה בו - אז התחיל הבלגאן!