בגן של ורדים
יראו את שנינו מוטלים
מוטלים ללא רוח חיים
והם יתהו מדוע?
הם הרי היו זוג של אוהבים
הם לא ידעו הם לא ישמעו על מה שפה באמת היה
כל הכעס, השנאה, האיבה.
ואם רק יכולת לראות את מה שהם רואים
את עיני הבוהות אל מול שמיים תכולים
מבט פגוע של מריבת אוהבים.
אז סלח לי אהובי סלח לי על חטא אחד קטן
שעודני אוהבת אותך ושהרגתי אותך לפני שהגיע הזמן.
עכשיו אני יושבת לי פה למטה.
בין להבות ואבנים
רושמת שירים כותבת סיפורים.
על הטוב ועל הרע ועל המחלה שגרמה לי לקחת אותך
בטרם זמנך.