עמית מויאל / דרך |
בין שקשוקי הרכבת,
אני נזכר בעינייך,
כשלידי את מתעוררת.
בדרך אלייך,
שמרגישה כמו מדינה אחרת,
חושבת על פנייך,
כשאת נרדמת.
בדרך אלייך,
בין עיר - לכפר - לעיר,
חולם על נשיקותייך,
כשאותך אני מעיר.
ואת בדרך אליי,
במה את נזכרת?
ואת בדרכך אליי,
על מה את חושבת?
ואת, בין עיר - לכפר - לעיר,
את חולמת על נשיקותיי,
כשאותך אני מעיר?
הדרך ביננו,
המלאה אהבה,
שומרת עלינו,
קשורים לעד בחובה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|