לאט לאט נגמר הכוח של נשמתי , לאט לאט אני נעשה יותר לבד
במערכה , נלחם עם מחשבותיי ועוצר את את דמעותיי , כמה זמן אהיה
מסוגל לעצור את הבלתי ניתן לעצירה , לפעמים אני רוצה שייצאו
בלי שום סיבה , אבל אני מנסה שלא דמעה מראה על סדק בכוח סדק
בחומה אותה עשינו במו ידינו ובמחשבותינו , לבד בחדר סגור בין
ארבעה קירות עומד באפילה וחושב מנסה להקשיב אבל לא מסוגל , אני
מנסה לתקן כל סדק חדש שאני רואה בקירות אבל זה קשה , הכל במוחי
במטרה להגן על ליבי , יצרתי כוח שלא היה ככמותו , כוח שגרם לי
ליצר עוד אדם בדיוק כמוני , אני האדם הרגיל , הוא האופטימי ,
אך לפעמים זה לא מספיק ואנחנו לא מצליחים לתקן את הקירות , זה
שבר , יהיה קשה לתקן , אחד נפגע והשני מנסה להגיב , לעזור אבל
יודע שיהיה קשה , הגיע הזמן לקונפליט במחשבה , מתי שהאדם השני
לא מצליח לתקן ולך נגמר הכוח , הנשמה נפגעת , נפגעת קשות בקטע
הזה אתה צריך מישהי או מישהו זר שיושיט את ידו לעזרה , מישהו
שאכפת לו , אך יהיה קשה , לך אין כוח והיא לא מגיעה אלייך מחוץ
לקיר , אבל אז אתה רואה את עינייה , תקווה , חש את מגעה , כוח
, שומע את קולה , הדרכה , מריח את ריחה... אהבה ... חידוש
הנשמה וכוח חדש שלא ניתן לשבירה חוץ מאותה אחת שיצרה את הכוח
הזה ... אז קח את הסיכון תפוס את היד סתכל לתוך עינייה ופתאום
תראה אותך ואותה עומדים במקום מואר והאפילה נעלמה , איזה יופי
, ואז אתה מרגיש בשמיים שומע את ליבך בום בום בום , אתה לא
מאמין למה שקרה , כי זה הלא יאומן . תשמור על זה , אל תיתן לזה
ללכת שלא יתחמק מידייך , כרגע פגע בך ברק , ברק האהבה .