הרשו לי להתחיל בכך שאינני מתכוונת להטיף מוסר או חלילה לגרום
שטיפות מוח,אלו הם לא דברי תוכחה, לא אעלה פה נתוני סטטיסטיקה
מאתרי אינטרנט שגם ככה לכולנו יש גישה אליהם.

סך הכל כוונתי לשתף אתכם בסיפורי האישי.

יש להוסיף כי אני בחורה רגילה מן המניין, בליינית לא קטנה
וסיגריות הן גם חלק מההנאה שלי.

עישון הוא בהחלט חלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו וכולנו מעשנים
בדרך זו או אחרת. אם לא אתם המעשנים האקטיביים אז וודאי כי
תהיו הפסיביים דרך חברכם הטובים, בני משפחתכם, עמיתיכם לעבודה
ובקיצור גם אם תרצו וגם אם לא תרצו עננת הסיגרייה היא משב רוח
לאפיכם.

פה ושם שומעים על האמא של החבר שלקתה בסרטן הריאות או המורה
מכיתה י' שבעלה נפטר מסרטן הדם אבל לנו זה לא ממש מזיז הבשורות
חולפות לידינו כשלג דאשתקד ולאיש מאיתנו לא ממש אכפת.

אני מודה!! חייתי בסרט!! בדיוק כמו שאתם חיים!! הרי למה שאבא
שלי יחלה? למה שהחיים שלי יהרסו? לא עשיתי רע... לא פגעתי באף
אחד! למה שאבא שלי יחלה בסרטן?

התעלמתי מכל העובדות, גם הסטטיסטיקות כבר החלו להעלם מהאופק.
למה ששאר הבשר שלי יחלה במחלה הגרועה מכל?

שאלתי את עצמי את כל השאלות והפעם גם מצאתי תשובות...

אבא שלי עישן במהלך יותר מ-30 שנה כמות של כחפיסת סיגריות
ליום, היו תחנונים היו בקשות שיפסיק אבל כנראה שעיקשות היא
תכונה של אנשים טיפשים. משפחתי ואני השלמנו עם המצב רק הטלנו
הגבלות מסויימות כגון: "אל תעשן בבית", "אל תעשן לידינו", "אל
תעשן ליד הילדים במשפחה" וחדלנו מלומר רק את צמד המילים- "אל
תעשן!!" בכלל!!

לעולם לא אשכח את היום ששמעתי את דבר המחלה מפי גיסי: "לאבא יש
גידול,לאבא יש סרטן"... מכה אפורה,מלנכוליה.

סרטים החלו רצים לי בראש... הטיפולים הקשים,חולשה,ממשפחה שוקקת
חיים הופכים כולם זומבים,מוות, הלוויה,החיים ללא אבא, החיים
ללא הורה, לאבד בגיל 21 מורה דרך,לאבד דם מדמך. את הכאב לב
שחשתי באותו הרגע אין לתאר במילים- שום דבר כבר לא היה חשוב,
לא הלימודים, לא החברים שלי, לא העבודה, לא העתיד שלי... כאילו
הכל התגמד אל מול הסרטן המזויין הזה!

והגרוע מכל עוד לפנינו.

האיש שאמר כי אינו יכול להפסיק לעשן שזה כמו אוכל בשבילו כמו
אויר לנשימה הפסיק.

ביום אחד ברגע אחד אין יותר סיגריות, אין יותר ריח מבעיש בבית
שנדבק לרהיטים ולבגדים אין יותר סיגריות!

תמכנו בו כולם... אנחנו מנסים להבין את התפרצויות הזעם, את
המריבות שלו איתנו על הדברים הקטנים למרות שזה לפעמים בלתי
נסבל. אני מודה שלפעמים אני אומרת לעצמי שיקח סיגריה וירגע,
ורק על זה מגיע לי כדור בראש..

זה קשה,זאת לא המחלה שלו, זאת הפכה לצרה של כל המשפחה. אין ספק
כי זוהי אינה אותה איכות חיים.

כן,גם אני נוטה להדחיק את זה מדי פעם,תמיד הייתי ותמיד אהיה
חייכנית ואופטימית-את שמחת החיים הסרטן לא לקח ממני,דבר אחד
הסרטן איתו כן לקח את המחשבה שלי זה לא יקרה..

מעתה אני תמיד אומרת לעצמי הכל יכול לקרות ואיך שאבא שלי לימד
אותי: "אם לא תשמרי על עצמך אלוהים לא ישמור עלייך" (רק חבל
שהוא לא ממש יישם את זה).

בקשה אחת לי מכם: שמרו על עצמכם ואל תגידו לי זה לא יקרה, אף
אחד לא חסין ואנחנו אפסיים מול כוחות האל ומול כוחות הטבע...
תאונות דרכים, מחלות קשות...

לא הכל בידיים שלנו אבל גם אם יש בידכם לשמור על נפשכם עשו זאת
ללא היסוס..

מודה-גם אני לא תמיד מצליחה

לכל המתעניין מצבו של אבי יציב, הוציאו לו את הגידול והוא
עדיין לא מעשן-"ברוך השם"... אין לדעת מה יהיה נקווה רק לטוב.