יושב על ספסל, מעט אור שמש על דף הנייר.
מתקן שגיאות כתיב בתחושת הרעלה.
יושב לי באמצע, מרכז הספסל, מכאן ומכאן אין דבר.

ההיא וההוא, ההוא וההוא, וההוא וההיא, לכולם בני שיחה.
והרעל פושט בדמי, את הראש אניח על כר.
וההם עם ההם, עוד אחד הצטרף, היש צורך בעוד הוכחה?

צללים על קרקע, נעים כלאור להבה.
מבכה עוד יום שהלך.
בוער בשלווה, מסביבי הדממה סוגרת ואין אהבה.

שובר את הקליפה, חצץ מר על שבילים.
יושב על ספסל, כך באמצע.
שואף אויר של ריח פריחה ופולט המיית נכאים.