הי נעם, זאת קרן. חמשת המילים הכי יפות בשפה העברית.
אני סופר גם את הפסיק, רוצה שזה ימשך, אבל זה לא, זה נגמר.
ועכשיו אני שומע אותן רק בטלפון. לא דרך האינטרקום, כמו פעם,
קוראות לי לרדת, או מבקשות ממני לעלות. לא, רק בטלפון, וגם זה
קורה לעיתים רחוקות. ביום ההולדת האחרון שלי, למשל, זה לא קרה.
דווקא מאד רציתי שזה יקרה, אבל בחיים, אתם יודעים, לא תמיד
מקבלים מה שרוצים. ואני מוסיף, לפעמים מקבלים מה שלא רוצים.
כמו אז, שלא רציתי לקבל את התירוץ "היה כבר מאוחר, אז לא
התקשרתי".
לא רציתי, ובכל זאת קיבלתי אותו למחרת. היא אפילו חזרה על זה
פעמיים: "היה כבר מאוחר, אז לא התקשרתי". ואני שואל את עצמי,
כלום אתמול היה שונה מקודמיו, או מאלו שיבואו אחריו ? ממש לא.
אתמול לא התחיל מאוחר, הוא התחיל בבוקר, מוקדם, בדיוק כמו כל
הימים. עם קפה, ועיתון, ועוגה והוא רק נגמר מאוחר, מאוחר מדי,
בלילה, במיטה, לבד, בלעדייך ובלי טלפון ממך.