פעם, לפני הרבה, הרבה שנים, בארץ קטנה אך גדולה חיה לה אי שם
בחורה...
קראו לה זהבה בשל שיערה המופלא, יופייה הוא טבעי, היא נראית
כמו אלה...
עיניה עמוקות כלבו של ים ושפתיה עסיסיות כמו דובדבן...
שדיה השופעות הדוקות נורא וכל גבר המסתכל מאבד שליטה...
את אחוריה היא מנענעת למשמע מזרחית ואת רגליה היא מותחת לפי
המוזיקה הקצבית...

וכמובן כמו כל בחורה, גם זהבה שלנו רוצה להפוך למלכה...
אז עם רעיון טרי בראשה ועם כושר התמדה היא ניסתה להפוך את עצמה
למלכה...
כך עברו הזמנים, בין סוכנות לסוכנות, בין מיטה למיטה וזהבה
שלנו עדיין רק בחורה...

היה זה יום קיץ, יום חם ונפלא, וזהבה שלנו לפתע התייבשה...
" אוי..." היא אמרה, " שיערי כבר הרוס, לשוני כבר צמוקה..."
לפתע יד שעירה מלאת טבעות, עם צמיד 'חי ארצי' נחתה על כתפה
וקול תימני נשמע מגבה:
" היי מותק, התהיי לי למלכה?"
עיניה של זהבה נפתחו בפליאה...
" האם אני שומעת מלכה?"
" כן בובתי, שמעת נכונה, אני יכול להפוך אותך למלכה!"
זהבה הרגישה את התגשמות חלומה והחלה לקפוץ מרוב אושר על
מקומה...

" התבואי איתי עכשיו לסמטה ותחזירי לי טובה קטנה?"
וזהבה שלנו ענתה תוך שניה...
" אך הנני צמאה, לנוזלים דחוף אני זקוקה!"
" אם כך, אז יש לי בדיוק ת'פתרון לבעיה."
" אם כך אז למה לחכות? בוא כבר לסמטה, כי הרי אני מאוד, אבל
מאוד, מאוד צמאה!"

משהגיעה זהבה לסמטה אפלה, שמעה היא קולות אנחה יחידים...
" מעניין מה זה היה...?" היא שאלה את עצמה, אך אז נזכרה היא
לפתע עד כמה שהיא צמאה...
הוא הוריד את ראשה אל כלו הנורא...
שעמד שם איתן ורטט כל הזמן...
מחכה הוא לפורקן הנוזל אהבה, אל תוך גופה הרוצה " כי היא בעצם
נורא, אבל נורא, נורא צמאה!"

היא גמרה לו ת'מיץ תוך דקה ארוכה ואנחות אוהבים נשמעו כמו
זימרה...
אז עם קול ילדותי שאלה:
" מה? כבר נגמר? הרי אני עדיין מאוד, אבל מאוד, מאוד צמאה!"
מחשבה חכמה עברה בראשו:
"חכי עוד דקה, אולי זה יחזור!"

היא עזבה לו ת'כלי, לא מסופקת וצמאה, והלכה אל קולות אנחה
יחידה...
לפתע זקן מעופש וערום למחצה הופיע לפתע ממול גופה...
היה לו גדול, כך היא ראתה, גדול שעמד ממראה החטוב של גופה...
"שפתיי כבר צמוקות, לשוני הרוסה, אני לא מסופקת ולנוזלים אני
ממש, ממש זקוקה!"
היא בכתה לזקן שהיה בן זוגה...
הזקן רק חייך חיוך יחיד זדוני וענה בקולו השתוי הנוראי:
"אולי אני סתם זקן חרמן חסר בית, ועני... אבל לא סתם קוראים לי
'המשקה התמהוני'!"
זהבה שלנו חייכה ובין רגע או שתיים היא חזרה לפעולה...
בינתיים התאושש חברה ממחסור נוזלים ואז ישר חדר הוא
לעניינים...
וכך בשעה ארוכה, בסמטה אפלה בליל קיץ בהיר...
התנגנה לה מוזיקת אהבת רבים... מתחילים וגומרים... מתחילים
וגומרים...