יש בית רחוק מכאן שם כל רגש שמח כלוא.
קבורים מאחורי פנטזיות, חלקן הלכו חלקן נשארו.
הבית הזה הוא יבש - הוא לא ידע טיפת מים אחת.
ואני שהדמעות כבר מוכרות לי - עומד בדלת הבית ובשיא הנימוס
דופק בדלת, אין תשובה. אני אדפוק שוב בדלת, אין תשובה.
מוזר... הלו, יש מישהו בבית? אני שואל בצעקה ואין תשובה.

ניצוצות של תקווה מתוך החשכה.
עברו שנים ושום דבר לא קרה, המסע נזכר, הנטל נוסף.
והדלת לא נפתחת, לא בריח ולא מפתח יעזור, הדלת לבית הזה לא
תיפתח. אך עכשיו הבנתי שאני בתוכו.