נשברה השתיקה כמו זכוכית עבה.
ורסיסים עפים לעברי בעיקר לליבי ננעצים.
כבר ליבי קרוע כמו שקית ניילון על מדרכה ברחוב הראשי.
והשתיקה כבר לא קיימת היא נהפכה לצרחה שלא נגמרת ,וגשם  שלא
ממעיט להמטיר דמעות דם. נטול עיניים או אוזניים  כדי לא לחשוק
בה יותר לא לשמוע את הצרחה  לא להמטיר גשמי דמעות.

השתיקה היא נשארת בי היא מטיילת בגן העדן  הריק.
מי צריך אותו יותר חוץ מהשתיקה לא אני  
הרי טיפשותי גדולה מכדי להבין את יופיו ועייני מנוונות
ואוזני לא שומעות פי נותר חסר מילים  
ידיי בקושי נעות. ושוב השלג יורד בגן העדן שלי  
הוא מתאדה והופך ללהבה גדולה שכואבת .
היא עברה לטייל בעולמו של אחר מאחל לה בהצלחה  ומקווה שטוב
לה.
כי אותו אידיוט ששתק כל הזמן, לא שותק עכשיו בפנים.