השאלה הגדולה שלי, היא מה יש לנשים עם חנויות? אני לא מנסה
להתפלסף או משהו כזה, אבל זה פשוט מטרף ת'בנים, איפה ההתחשבות
ה"מפורסמת" שלכן? אנחנו הידועים בתור חסרי הסבלנות והאגואיסטים
שחושבים רק על עצמם, ואתן הידועות בתור הסבלניות והמתחשבות.
ואיפה התיאוריה שלכן מתבצעת? שלנו התבצעה טוב מאוד! אבל מה
איתכן? איפה החלק שלכן.
ולמה אני פתאום חושב על זה? בגלל שהיום אני הסתובבתי עם ידידה
שלי (שימו לב, קטע זה לקוח מן החיים הפרטיים שלי. מקרה חד
פעמי!) והיא הסתכלה בכל חנות, והתמקדה בכל פריט ופריט ברצינות
מירבית. אבל, כמובן כמו שכולכן חשבתם, לא קנתה כלום! וזה עוד
חלק שמעצבן בכן! מסתכלות בכל חנות במשך חצי שעה (ואני לא
מגזים), ולא קונות כלום...
אבללללל כשמגיע הקניה האמיתית, היא נערכת יותר זמן מכל ההמתנות
שאני נאלצתי להמתין! במשך שעתיים, אתן חושבות איזה נעליים
לקנות את האדומה עם הפס הירוק או את הבורדו עם הפס הזהב, ואחרי
החשיבה המרובה, אתן מגיעות להחלטה! והיא כדלקמן: "אני אקח את
שתיהן".
גבירותיי! אתן לא מתחשבות כמו שאתן אומרות! אז תפסיקו להגיד
שאתן כן!
מקווה, שלא היכעסתי אף אחד יותר מדי. ואם כן, אני מצטער, הייתי
מוכרח לפרוק את מחשבותיי.