יש לי וילונות בצבע אפרסק, ורק אחרי שהזריחה חודרת דרכם רואים
כמה המצעים מקומטים מהלילה שעבר.
קוראים לזה אהבה, בשפה שלי.
לפעמים אני נורא רוצה שסתם, תהיה לידי, כשיש הרבה חושך וקר,
שסתם תשכב לידי, תלטף לי את הראש ותגיד שיש לי קצוות מפוצלים.
שסתם תשכב לידי ותחייך אלי בלי סיבה, וכשאשאל אותך למה אתה
מחייך, תמשוך בכתפיים ותגיד לי שסתם.
שסתם, שסתם תשכב לידי ותלחש לי דברים שאני רוצה לשמוע, אתה
אפילו לא חייב להתכוון אליהם, רק לגרום לי להאמין שאתה כן.

אני חושבת שבשבוע הבא אחליף את הוילונות.
סתם כך.