ליונתן,
שוב.
על משכבי בלילות ביקשתיך
עזבת חדרי זה מכבר
במפתן לבבי אחזתיך קרוב
בסופה, עת הסער גבר.
אך הרחקת לנדוד - חיפשתיך, קראתיך
ההד רק ענה לי, שואל
הכוני שומרי חומותיך, פצעוני
קבוצות רסיסי הליל.
אין זה רחש פסיעות - רק נשרו העלים
לכסות מיטתך בניכר
מיטתי שוממה - אל ביתי התפרצו
רוחות נובמבר הקר.
נשאת עיניך - השפלתי עיני
לא קולך - רק נקשו ענפים
בחלון הפתוח. גנך הנעול
בליבי - חורפים חורפים.
"מת אהובך", לי אמרו, "קול התור הוא"
אמרו כי עצמו מרחקיך
יצאתי לראות מי דפק על דלתי -
אמצאך בחוץ, אשקך.
מור עובר על כפות המנעול
עת רצון ושעת רחמים
וחותם השלגים בשפתיך העיד -
חזרת נכון ותמים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.