אנשי חמה שוטים הם, הדבקים כך בסורם
כמותם כילוד אישה אובד, מוכה בסנוורים
מנשף משתאות עצמו עיני השיכורים
וסיוטי הליל חדרו אז חרש אל חדרם.
הן ערב רב, אקרב אליך להטיל מרות
בערשך תועה שפעת חירות דמך הזב
מבין שפתי פשוקות נהר האודם האכזב
אל שנת הישרים ופוגרומי שנות הערות.
ארכב במישורי עירך בשלהבות חימה
בתשוקתך בוערת במגלב שרביט אמשול
אסור בין חומותיך הצרורות בחוסר כל
מובס תחתי, בכתרך אשלוט ביד רמה.
קרא לי שם שררה ביגונך הנאמן!
אנחות חולשת נרצע המשרת בכלי מלכות
יזועו נרדמים ברעד חלומות ביעות
אמצוץ מלשדך נקטר תמצית הארגמן.
אדבוק בך כשחור האופל - אך פרעו צווי
שפתי מזרח הרוחשות פצעי הערפל
לאות ומעשי תרמית הבוקר התפל
בכותל קרן ראשונה רשמה צללית גווי.
אז קמו משנתם הם הבוטחים במאורות
טרוד יומם בזכרונות חלום שרחקו
בואי, לכתי, ומלכותי בך כצל חמקו -
על כך העידו רק אבני האודם הפזורות. |
