|
אם ידעתי איך לארוז לך את המילה
כמו תמונת ילדות באלבום מצהיב
מכורבלים על הכורסה
בחיוך שלא נגמר
טעם הגבינה לא בורח מהשפתים
מבט של אושר על העיניים
אבק מכסה את המילה
מכסה אותה בשקט
אם רק יכולתי לנשוף טיפה של רוח
ודאי הייתי רואה הכל
את הצהוב והחיוך
את האושר הלא גמור
אולי בתוך תיק של אוכל
אדום צהוב של גן הילדים
איך שאימא הייתה עוטפת
מילים של דאגה |
|
|
"באומנות, כמו
באומנות - אין
דבר כזה שאין
דבר כזה."
אלדד זיו.
ואני לא מבינה
איך אף אחד עוד
לא רשם את זה.
אחת שלא מבינה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.