"זה נגמר."
המילים נתלו באוויר כמה דקות, ואז הלכו לאותו מקום אליו הולכות
מילים כשנמאס להן להיות תלויות באוויר.
"אתה בטוח?" שאלתי כמו מטמטמת.  זה סופי? רוצה אולי גלגל הצלה?
חבר טלפוני? קפה? משהו?
" די בטוח." הוא הנהן בראשו, בוהה ברצפה.  משום מה לי הוא לא
נראה בטוח מדי.  לי הוא נראה סתם מכוער לאללה.  פרצוף כזה,
טיפוסי לעדה אחת שלא מזכירים את השם שלה אצלנו בבית, שיער פרוע
ושפתיים יבשות, שתמיד שרטו אותי כשהוא נישק.  הוא היה לבוש
באותן סחבות שהוא לבש שזה התחיל, באותו יום שתוף גשם ומלא
בוץ.
"טוב אז כנראה שאין הרבה מה לעשות," סיכמתי.  ידעתי שאין מה
לעשות כבר הרבה זמן, אבל לא אמרתי כלום.  רציתי לראות מתי
בדיוק הוא ישבר.  ידעתי עד כמה הוא רצה שזה יקרה, כמה הוא עבד
כמו ערבי בשביל לצפות בזה קורה ועכשיו שזה נגמר, רציתי לשלוף
איזה נובלס ולשאול אם זה היה טוב לו כמו שזה היה רע לי.
"כנראה," הוא הדהד עדיין בוהה ברצפה.
"זה לא בגללך, אתה יודע."  אמרתי מנסה לעודד אותו.  נכנעתי
לצרכיי כאישה ושלפתי נובלס.  ידעתי שהוא לא ייקח, אז לא הצעתי.
הוא לא מעשן בכלל.
הדלקתי את הסיגריה, מחכה שיגיד משהו.  הוא שתק.  עכשיו הוא
שותק.  אידיוט.
"יהיו אחרות," הוספתי.  נו יאללה תבכה.  אני יודעת שזה מה שאתה
עומד לעשות.  הוא משך באפו.  הנה זה בא.
"למה זה חייב תמיד להיגמר ככה?!" הוא ילל בקול גבוהה בכמה
אוקטבות מקולו הרגיל, או בכלל מקול אנושי.
"לדעתי אין דרך אחרת," נשמתי עשן לכיוון החלון.  עוד רגע הוא
הולך לחבק אותי ולהשאיר כתם גדול רטוב על החולצה שלי, תוך שהוא
עושה קולות של חזרזיר חולה לתוך הכתף שלי.  הוא הביט בי בעיני
כלבלב, ואני הושטתי את ידיי.  הוא נזרק לתוך זרועותיי בצלילה
שלא הייתה מביישת אף קופץ ראש אולימפי, עם היפוך אחורי, בורג,
סאלטה משולשת ונחיתה חלקה לתוך החזה שלי.  הקהל מריע.  
"אתה לוקח את זה ממש קשה," אמרתי, וכיביתי את הסיגריה במאפרה
בקצה המיטה, מפחדת להדליק לו את השיער בטעות.
"אבל זה ממש כואב, איך שהוא תקע...  והם בכלל אל ידעו מה בא
עליהם... ואני... וההיא..." הוא ניסה לדבר בין קולות הבכי
שקרעו את גרונו לבין משיכות אף ממש לא סקסיות שהזכירו לי למה
אני תמיד מחזיקה טישו ליד הטלוויזיה.
"אני יודעת, אני יודעת," טפחתי על גבו, כמו אם שמנסה לגרום
לבנה הקטן לגהק.  הוא קינח את אפו בטישו והסתכל עלי בעיניים
דומעות.  "את חושבת שיש אולי סיכוי בשנה הבאה?"
"אולי.  אבל אני חושבת שעד אז יהיו שחקנים אחרים לא?  ובכלל,"
אמרתי במשיכת כתפיים נונשלנטית, "אליפות המדינה בכדורגל זה לא
סוף העולם."