כשהוא אומר "אני אוהב אותך"
הדמות שממולו
חוזרת אחריו,
על כל צליל, על כל תו.

שתי דמויות
שהאפשרות שהדמיון בניהן יהיה כל כך עצום
מביטות אחת לתוך עיניה של השניה
וכלום לא עומד בין שתיהן, כלום.

בהערצה בלתי פוסקת
שהיא כמעט אינה מציאותית
אך ברגע שאת המבט הוא יסיט

כשיסתכל לכיוון אחר, ולו לשניה
תעלם הדמות מעיניו, כלא הייתה
הוא לא יחוש לעולם שוב את אותה הקרבה
אולי לא יחווה לעולם את אותה תחושה שבאהבה

הוא יפסיק לנסות להראות טוב בעיני כולם
כי הוא כבר לא ידע
כמה שהוא נראה נורא
מאז שהפסיק להביט במראה.