האלים זעקו לך ממרום
שאתה כבר מאחר
הרכבת לדרך תצא עוד שנייה
אתה חייב לברוח ולמהר
אתה מחליט ללכת לבד לא לקחת עמך אף אחד
אתה יוצא למסע ארוך ארוך
שממנו אין דרך חזרה ולא בטוח שתדע כיצד לדרוך
אתה לוקח ציוד כי לא ברור מה יש שם אם בכלל
המחשבות שרצות במוחך המעורפל
מחשבות ותמונות חוויות וחיוכים
אולי צחקת אולי בכית אולי פיללת לניסים
אולי היית אטום ולא חשבת בכלל
אבל הלכת לשם וכך חרצת גורל
ולא רק את גורלך שלך אלא את של כל משפחתך
של חברים אוהבים של מכרים וידידים
וגם את שלי אותה ילדה מהשורה האחרונה
שישבה איתך כל יום בכיתה, צחקה בהפסקה
ועדיין לא מאמינה
שאתה אינך.