אני הולך בדרך ישרה, דרך שבניתי לעצמי.
אני רואה בקצה הדרך את האור, את החלום שלי.
פתאום מופיעות רגליים ומפילות אותי. אני קם.
הן מפילות אותי שוב ושוב ושוב.
הדרך הישרה שלי נהיית מפותלת. אני על הברכיים.
אני רואה דרך קלה יותר שאפשר ללכת ממנה,
אבל יש שם שני פרצופים בתוך בועה,
יש להם הבעה מאוכזבת על הפנים.
עכשיו הרגליים מצמידות אותי לרצפה.
אני מתלבט מה לעשות. הרגליים מתחילות לבעוט בי.
אני מתחיל לפקפק בבחירות שלי, ברצונות שלי,
בחלומות שלי, מתחיל לחשוב שהם לא שווים את הכאב!
לזכר אל"מ אפרים אלמוג
(אבא אני אוהב אותך!!!) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.