עומדת כה שלווה, מביטה אל השקיעה
הכל נראה כל כך יפה, הכל יכול להיות אחרת.
גופה מוכן, כן היא רוצה
היא כבר קיבלה את ההחלטה
שלעמוד מול עוד שקיעה היא לא חוזרת.

כל כך יפה וגם עכשיו, אין אחד שלא יאהב
אבל לברוח מכאן היא בוחרת.
ממש לפני שהיא בוכה, היא עוד לרגע מביטה
חושבת עליו.
איך הדמעות זולגות מהר ואי אפשר להסתתר
הרגע הגיע הוא כבר בא.

וכשהחושך מתבהר היא מתחילה לרוץ מהר
לרות בכל כוחה לעבר האופק.
והוא קורא לה שתמשיך,
לא תוותר ולא תפסיק
אך הוא יודע שכבר אין בזה עוד טעם...

וכך ברגע הבריחה שוב מתעורר על עולמה
היא מביטה בוכה בכל מה שהפסידה.
פתאום רוצה רק לעצור, לא להביט לפנות אחור
אך מאוחר מדי ולא נותר בה כח.

הדרך נפתחת לפניה בשלל צבעים וכוכבים
כל הדרכים בהם הלכה
אך היא כבר לא בין החיים...
והיא לבד, זה לא נורא
וזה יכאב, אך רק לרגע
עוד דלת נסגרת בטריקה