אף אחד לא האמין
ולאף אחד לא היה הסבר,
יום אחד הוא קם בבקר,
לקח פטיש ואת שעוני ביתו
החל שובר.

הוא עמד מולם לרגע
ומבטו הסתובב לקצב מחוג השניות,
בתנועה מפתיעה הרים את הפטיש
וכל מיני קפיצים, גלגלי שיניים ונתזי זכוכית
התעופפו אל האוויר.

לאחר שחיסל את הגדולים,
עבר לנתץ להנאתו, שעוני-יד
מכל מיני סוגים.
הוא לבש את מעילו ואת פטישו לא שכח,
את ביתו עזב בלי שום זכר של רמז או מכתב.

הוא שוטט ברחובות וניפץ כל שעון
שנקרה לדרכו, לפעמים נתקל במקרים מביכים
של מרדפים אחר מחוגי השניות, אצל זקנות.

הוא נלחם במחוגים,
במספרי הזמן הגדולים,
שאותו ניסו לגזור,
אך ברגע האחרון, נתלה על זקן הזמן,
אותו ניסה לתלוש.

כך הוא נבלע בתוך
מעי הערים הגדולות
ורק קול ניפוץ שעונים, מחוגים,
מספרים, גלגלי שיניים וקפיצים,
זוהו כעקבות.

הוא השאיר אחריו שובל
כשל חלזון, שצורת קונכייתו
הציבה סימני שאלה רבים,
אך את האיש שניסה לעצור את מחוגי הזמן,
אבד לעולם בין שיני גלגלי הזמן.

ישנם אחרים, שבאו במקומו
ומנסים להתחקות על עקבותיו
ואף הם הולכים לאיבוד, בסוף,
בחולותיו הטובעניים של הזמן.