|
אני זורע את זרעיי
בחממה מלאכותית
כולי תקוות שווא להצמיח
שושן צחור אחד.
בגני מתפשטות
שושנים אדמדמות
נפתחות ונובלות
בלילה מיוחד.
רוצה לזעוק אל השמיים
להרגיש זיק בשפתיים
שישרוט אותי הגשם
וירטיב את הלחיים.
לו ישקה אדמתי,
ירווה מנוחתי.
עיניי כהות
שיערי קמל.
אני שאטמתי שמיעתי
מקולותייך - אהובתי
ואסם ההבלים הישן,
כדי לצפות לזריחה. |
|
|
במה חדשה היא
כמו יד.
היא שימושית, לא
מזיקה, אפשר
למרוח עליה חמאת
בוטנים,
ובשעת מצוקה היא
שם בשבילך...
אביה האיום |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.