שלום
בוא נדקור זה את זה במלים של שבת,
שהילדים לא יבינו, שהשכנים לא ישיתו.
נפלח עור במלים ארוכות כעורות,
של איזמים ונטים ולוגיות.
מאחוריהן לא רואים
את התרחבות הנחירים,
את הקצף הפושה בשפתים
את הפה היורק שלום.

כתמי דם נוצרים תחת ציפורנים,
ספונטניים כמו הריון מבחנה,
כמו פצעיו של קדוש מאושר.

אמת
שלב ההוכחות הגיע,
תם העימות וכעת מתאמתת,
אימה שחשדתי מזמן:
חוזה שחתמנו בארבע שפתיים,
ונטרנו בסרט אדום למשמרת,
דינו כשערך הלוהט ששב-
הפך לעדות שמועה.

שפע
אין בי חסד ואין בי רחמים,
בחן לא חוננתי מעודי.

כשתמות בי נפשי
לא תשמענה צפירות אבל,
המקוננות לא תוטרדנה משגרת קרקורן,
נשרים ימנעו מגיחות מקריחות.

רוחצות תצגנה עורי ככלי ריק:
נטול ביטוי שפה ומלים,
נקי משלווה ומקורצף מסיפוק.
שרירי הרצון יתמוססו,
גידי המהות יאוכלו,
כל שאותיר מאחור הוא שלד געגועי.

אל אלוהי אבוא בידים פשוטות,
עיני רוחי חלולות,
אף לא מטבע אחת תכסיף עיוורונן.

אהבה
בטופרים שלופים אחרוש בגבך תלמים,
לטמון בהם זרעי פורענות,
על גלגל אינקויזיציה אמתח,
ואיבריך אנקד בבדלים בוערים.
אסמן במלמד הבקר בעלותי,
ונחתום עיסתך בדם לעדות.

התקשורת תקרא לזה פשע על רקע רומנטי,
ותמחא בנימוס מהוגן כפים.
שוטרמחשבות ישרוק לכוון התנועה, לפיזור הקהל,
ועוד נשמות תועות יתכננו פשעימחשבה בדיבורחדש.

(אוגוסט 2001, אוקטובר 2001)

הערה למתעניינים.
1984, ג'ורג' אורוול כמובן.
לינק לא רע, ואפילו מטריד ומפחיד, אפשר למצוא כאן:
http://www.orwelltoday.com/