יובל נולד.
העולם שמסביבו תקתק וזימר וצייץ וגרם לו לפקוח סדק דק בעיניו,
מה שגרם בתורו לכאב ראש שלא יאמן לפלח את גולגלתו. הוא ניסה
להסתכל סביב, מפנה את ראשו בקושי מעל צוואר מאובן והעיניים
החדשות שזה אך נפתחו להציץ ביום חדש ומואר סיפקו נוף מטושטש
שלא עזר לו ממש, אז יובי נתן לעפעפיו לצנוח חזרה ולהדבק בתוך
שכבה דקה של מוך צהבהב ודמעות יבשות.
החושים האחרים החלו לפעול, ויובי נוכח לדעת שהוא מריח פחות או
יותר כמו גופה, ידיעה משמחת ביותר, אם לשפוט לפי כאב הראש שהחל
לפעום במקצב שבטי מהמם. בלית ברירה ובמישוש עשה את דרכו אל חדר
המקלחת, נתקל ונופל ומפיל ומכיר כל מני עצמים חדשים ומוזרים,
ומרוצה לגלות שארון התרופות נמצא עדיין במקום הגיוני. הוא שולף
לו ארסנל קטן של תרופות נוגדות דכאון, התמכרות והכרה, מיני
מינים של ויטמינים ומינרלים טבעיים וחיוניים כל כך שהם נפוצים
בכל מקום בטבע בתוך כמוסות שקופות קטנות, שותה מלוא הלוע מי פה
(יש שהיו קוראים להם עראק) ודוחס בדל סיגריה שזר נדיב השאיר
במאפרה אל בין שפתיו הסדוקות.
עשן המור העולה מהסיגריה צורב את נחיריו, וכאב הראש עבר מזמן
מחוץ למקצבים שזכו מוסיקאים בני אנוש לתת להם שם אל קקפוניה
שמיימית ממש של תופים, משאיות אשפה ומסיבות נוער. למזלו הרב של
יובל, זה המירב שכאב ראש ממוצע כשלו יכול להגיע אליו, אפילו
בשיא אמנותו, וכך יישאר וילווה אותו, ולזה הוא כבר רגיל. עודנו
עטוף בתכריכי ליל אמש, עיניו עדיין עצומות, והמראות בכל זאת
באים ומצטיירים לו, חלל וגופים בחלל תופסים להם צורה ונפח,
ואותה שאגה מחרידת אזניים ובלתי פוסקת שהטרידה את שנתו מזמרת
את שאון ניפוצם של גלים עצומים אל מרגלות אותו הצוק עליו נמצא
יובל בעצמו, עומד צעד מפי התהום, בכיוון הלא נכון, לכאורה.
לכאורה, כי הוא עומד במקומו. להלכה כי מקומו זה מרוחק צעד
ממשטח דשא סגלגל קטן ממש בקצה הצוק, עליו פוזרו ביד נסתרת
בקבוק עראק, מאפרה גדושה זוועות זבל שלא יקראו בשם, מיטה זוגית
רעועה וערימה שקשה היה להכריע אם היתה מורכבת ברובה מבגדים או
מיצורים פרוותיים הדומים מאוד למאוורר שולחני. מוזר מכל אלו
היה ארון אמבטיה שצף מעל פזורת כמוסות מכל מיני צבעים גוונים
ומינים, מהודק למקומו בנחישות על ידי מה שנראה בבירור כאוויר
ותו לא. מאידך היה גם יובל עומד על אותו חומר אוורירי ממש,
והגלים התנפצו ברעש מרחק שש מאות מטר בכיוון אנכי מטריד מתחת
לרגליו היחפות. הוא שמע את אמא שלו מספקת הסברים הגיוניים בשש
שפות לששים ושישה דברים שלא היה להם קשר לשום דבר, והקולות
הגיעו שהגיעו מקובץ כדורי גבינה מצחינים להפליא שריחפו סביב
ראשו המוטרד ממילא לא עזרו ליובל להבין את המצב לאשורו. יהיו
אותם כדורי-גבינה-מעופפים אשר יהיו, הם התרבו בקצב מדאיג כאשר
עוד ועוד מהם הופיעו ארעית סביבו והפכו לנחיל זועם של ממש, מה
גם שהצחנה העולה מהם הפכה בלתי נסבלת, וההחלטה לברוח היתה מהלך
הגיוני נדיר מצדו של יובי, ועוד בשעה מוקדמת כל כך בצהריים.
כדורי הגבינה לא ויתרו בקלות, ובמהלך המרדף ההזוי ובמהלך זמן
רב ואף לא רגע ועל פני כל אותה ארץ מוזרה ואינסופית, אדמתה לחה
ורכה וירקרקה ועליה דוק ערפיח עדין, מתחת לנהרות הגדולים
הזורמים מעלה ומטה אל האין ואל היש, בינות לאיברי ענק שגדלו
וקטנו ללא הרף בקבוצות קטנות של עשרות מיליונים אץ יובל מהיר
מברק והשתעל, ונשם ונשף את האוויר הסמיך, וחשב וחשק וזכר ושכח,
ולא ניסה להבין ולא חשב שהבין, נישא על כנפי סלידה טהורה מריחם
של כדורי הגבינה ורעש הגלים שלמרגלות הצוק, שם פעמיו למקום בו
יימצא, כך ידע בחוש, את הכלבה האדומה. |
