שנים, שנים שאני מנסה להבין מה אנחנו עושים כאן.
שנים של עבודה שלא נגמרת אף פעם ושאף אחד לא מעריך...
זה שווה את זה בכלל?, כל האמונה והרצון שמניעים אותי מתגמדים
ליד כל האכזבות החוזרות ונשנות מהגוף המנוון הזה.
פעם היה לי פה חלום, היה בתוך כל ההמון עוד אחד כמוני, היה לי
אותך.
אחרי חמש שנים של עבודה משותפת, הלכת, נטשת, ראית שהספינה
טובעת ולא רצית לטבוע יחד איתה... אבל למה נתת לי לטבוע איתה?
פעם היית אומר לי שאני הכי חשובה לך... שזה אנחנו מול כולם
וששום דבר לא יכול לכבות את אש האמונה. "ערכים הם דבר קדוש שאי
אפשר לבטל במחי יד..." אי אפשר לברוח מהערכים כמו שאי אפשר
לברוח מעצמך...
אתה הצלחת לברוח מהכול.
ברחת מהאנשים, מהאמונה, מהדרך, מהחזון, מהתשוקה שחשת כלפיי
הכל.. והכי כואב זה שנשארת לידי אבל מעולם לא היית פה! אהבת
אותי, אהבת להיות איתי אבל עדיין היית איתה. הייתה לך אחרת
ועדיין לא נתת לי להתקדם לאחר. כל מה שרצית נתת לי חוץ מאת
כולך... חוץ מהידיעה שאאתה באמת רק שלי...
נכון שכשרציתי אותך עזבת אותה. נכון שכשהייתי צריכה היית
לצידי. אבל מעולם זה לא היה כמו שכתוב בספר. כול הזמן המצאנו
לנו חוקים חדשים. חוקים שנגעו רק לנו ופגעו בכול אחד אחר שניסה
להתקרב לקשר עם אחד מאיתנו. חוקים שהיו טובים לנו רק ברגע שהם
הומצאו ודקה אחר כך הם גרמו לנו להרגיש רע...
אז נפרדתם, היא נעלבה... מצאת אחרת, היא מפחדת ממני... יש לך
אהבה, ואני מסרבת לראות אותך... אני לא רוצה לראות אותך כול
זמן שאתה איתה כדי ששוב לא תפרד ממנה. כדי שאולי, רק אולי אני
אצליח לעבור הלאה בעצמי... אולי רק אולי אני אמצא את שרצתה
נפשי...
התשוקה לעבודה ברחה ונעלמה. האידיאלים עומדים במקום. הריחוק
הפיזי מקשה על התמיכה, וכמה שזה קשה... אני רוצה להיות שם לתקן
את הכל, להחזיר את הכל חזרה. לקחת אותם שהחליפו אותי, להגיד
ללכת ולא לחזור. הרצון והכוח הולך ואוזל, הכעס לאט משתלט.
ההבנה שבקושי למלא מקום של אחר נמוגה לה.
כששומעים קול של בכי... בעיקר של ילד אהוב, הלב מתכווץ הנשמה
מכחילה והצורך להיות שם עולה.
עכשיו זה זמנם אז אולי אם ארפה הקושי שלך קצת יירפה. הצורך
במוכר והתרגלות לאחר מקשה לכולם בהכול. הייתי שם, עברתי את זה.
אז למה אני עדיין פה? לא בגופי בעיקר בראשי... בזמינות, באהבה,
ברצון. ואם אוהבים אז צריך להרפות? לא לימדו אותי את המתכון.
ילד שלי רק חיבוק יתקן, והחיבוק שלך ניתן לאחרת. ומה שהי לי
לאט נעלם, אולי אני כבר מזדקנת? מחפשת אותך בכול פינה ומקום או
אולי רק מישהו כמוך, נמצאת בעולם הזיות אשליות ולא נותנת
לעצמי ממני לברוח.
אני צריכה את השקט וקצת את הלבד, שאני לא יפריע לי.
איך עושים דבר שכזה? קולי מהדהד בתוכי... |
