ריקנות ממלאה אותי.
הריק העצום הזה משכיב אותי לישון.
מלטף את ראשי ומנסה להרגיעני.
אך אני לא רוצה לישון, לא רוצה לחלום, מנסה להשתחרר ממנו,
אך ללא הועיל.
מטה את ראשי בתשישות ומלמלת מילים אחרונות מהאלבום
היחיד שאהוב עלי מרווחים אבודים
"Now I know it's time for us to fade..."

אני אומרת לעצמי פעמיים או שלוש בשקט בפנים
שרע לי להרגיש ככה,
כשאתה אינך
ולראשונה אנו נפרדים.



25.9.05 גם דברים רעים מוטב לזכור