|
לפני שאת מגיעה
אני תולה וילונות מרפרפים של שתיקה
על חלונותיי
מסכי ארגמן מתרוממים
בקול רחש
זהב קודר ממתין ביציעים
אל נברשת בדולח ענקית
עוממת חלומותיי
האולם מלא מפה לפה
בדריכות
רק סילון האור
מנפץ את החשכה
מבשר על בואך.
|
|
|
אם הסוף של
ההתחלה זה כמו
ההתחלה של הסוף,
אז המוני המיעוט
זה כמו מיעוטי
ההמונים?
לא. כי הסוף של
ההתחלה הוא
בהתחלה, וההתחלה
של הסוף היא
בסוף. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.