הנה, הוא בא.
שוטף הכל בעוצמה מתגברת.
כאילו הכל מגיע לו.
כאילו חיכיתי, רק לבואו.

לרגעים, מגביר הקצב.
לעיתים, אף מאט.
מרטיב הכל סביבו,
ולא מחסיר אף פרט.

הנה, כמו בכי גועש.
יורד, כמו עצב עמום.
אי אפשר לעצור אותו.

לא מקשיב, לא נח ולא עוצר לרגע.
רק מפזר את כוחו העז.
עד שלא נותר בו עוד.

ורק אז, נעלם.
האדמה, כאילו בלעה אותו.
קרני שמש בהירות חבויות.
עננים אפורים מטיילים מעל.

והעצב נשאר.
ואיתו, הרטיבות.
הכאב שוב מחליק,
צובט ברכות.

שוב, אני מחכה.
רק אני פה.
לבדי.