באתר הבנייה שבין דיזנגוף לבין אבן גבירול
הכל נראה הרוס.
בין הקמת העיר העברית לבין הקמת השירה העברית
עוברים דחפורים
ולא לפינוי מלחמות הפעם
אלא
לסלילת הנותר מהגלות
של כל הנוסעים
מלוד
הלאה.
מה מאיר אריאל היה אומר,
כי לא שירי אהבה לאותו שדה חסר פרחים
היה כותב,
גם מהפחד היה מואס
וחוזר בו ממילות האהבה שנטשו גם הן את השפה העברית
מעניין איך מאיר אריאל נשמע על אדמה אחרת
אבל אין אחרת,
יש אחת שמחולקת לכל כך הרבה
וקולו נותר מסתובב
ומחט מעליו
משרטטת את הצלילים המותרים
לעיתים אני רוצה גם אני
מן מחט כזו שתיגע בי בעדנה הבלתי אפשרית
שבה היא נוגעת בתקליט הויניל
ויוצרת קסם.
הכאב עושה לי קסם.
תבואי תראי
יהיה פה קסם.
אבל אני אינני דבר מלבד אדם
המסתתר
מפעם לפעם
מאחוריי פניה
של חווה. |
