כוכבים מעל
אור העיר ממול
ואני מנותק מכאן
ונהנה מרוח הים
מנותק מן העולם
ואורות הכרך בחושך מנצנצים:
אדומים, כתומים, לבנים
ובלילה הם נראים מבריקים וקרובים.
אני טס אל אפילת הים;
בורח מהמולת העולם,
הירח מעל,
המטוסים נוחתים
ומאירים את הים
ואני שואל: 'מתי ולאן?'
ושוכח מן הזמן.
אדוות קטנות מרדימות אותי;
יש סיכוי לחזור לחוף בשלום,
אני לא חושב על אסון,
לא מתגעגע,
כבר לא זוכר מה שהיה;
כמה שהתחושה נפלאה.

26.09.05