לא הותרת לי טיפה
אהובי-אויבי
הלכת,
ושכחת,
 אך לא נשכחת.
דמותך עוד חקוקה בזיכרוני
מתפרסת כעיוורוני.
כאילו תמיד היית
ולעד תישאר
האחד בשבילי.

וכשקרא בשמך,
אחכה למענה.
שתדע שוב,
את ליבי המתענה.
ורק רציתי שתדע
שבמקום בו נפל ליבי לראשונה
אני עוד מחכה...
   
ואני לא יכולה לנשום
לא יכולה לראות אותך,
ואני לא יכולה לשמוע
אף אף קול.
מלבדך


מעל שמיים שצבועים אדום,
ככבשן מעל גרדום.
אני בוהה בך ובי
ורק כאב סביבי...

וכשקרא בשמך,
אחכה למענה.
שתדע שוב
את ליבי המתענה.
ורק רציתי שתדע
שבמקום בו נפל ליבי לראשונה
אני עוד מחכה...
 
ואני לא יכולה לנשום
לא יכולה לראות אותך,
ואני לא יכולה לשמוע
אף אף קול.
מלבדך

ורק רציתי שתדע
שבמקום בו נפל ליבי לראשונה
אני עוד מחכה...

       לך.