נופר לובין / להודות באמת |
חום של צהריים
רוח של בין-ערביים.
ואני מביטה בחלון
איך גופך מתמוגג
לנגד עיניי.
הולכת בלאט
בשביל הקט
חושבת עלייך
איך הלכת אליה...
יום בא
ועוד יום הולך
ואני נשארת נאיבית
לא מוכנה להודות
באמת.
שמש אדומה
של שקיעת החמה
יושבת במרפסת
רואה איך הירח המזיז את השמש
רוצה אותך שלי
בשנית.
רוצה להרגיש שוב את חום גופך
בעונה קרה.
יום בא
ועוד יום הולך
ואני נשארת נאיבית
לא מוכנה להודות
באמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|