חושבת איך אני אחוש את שפתותיך.
האם הן מתוקות, מרות, חצופות, עדינות, חמות?
האם אוכל שוב להיכרך בזרועותיך והאם הן יגנו עלי בעוצמה שקטה
ורכות מופלאה ואהבה זורמת בעורקייך כמו שידעתי פעם?
בדמיוני השואל בחדר שאורות הנרות משכרים ונשימתי המתגברת בכל
צעד שאני עושה אל גופך המוטל עירום באורות הנרות, בגוונים
החמים של עורך, ברוח שמפזרת את שיערי, בידך המלטפת אותן
למקומן, בלחישת שמי על שפתותיך, באצבעותיך המגששות אחר קווי
המתאר שלי, מן העיניים, לאורך הלחי, אל השפתיים, כולי רועדת,
אל הצוואר... ראשי מתנחם על ידך החמה, עובר על כתפיים של אישה
נבוכה, אל בית החזה המתנשם בכבדות, אל עמק בין שדיים, סופר צלע
ועוד צלע, יורד על ברכיך, מגשש על הבטן העולה ויורדת, צמרמורת,
כל גופי מתקמר, מלטפת את ראשו, קם על רגליך, נעמד מאחורי, לוחש
באוזני אהבה, מנשק את צווארי ברכות שיכולה להרוג, וכך מנשק
ונושם על גב חשוף, מלמעלה ועד למותניים, ואני, כולי רועדת
ומתנשמת בחדר אפוף נרות משכרים ורוח קרה. ואז אני מפסיקה
להרגיש אותך, נעלמת כלא היית...
איזה דמיון מופרע, שוב אני מוצאת את עצמי חושבת איך אני אחוש
את שפתותיך.