נכתב בהשראה מאלעד טולדנו האיש, והאגדה
http://stage.co.il/Authors/11895

מהקטע "מרגנית" שכתב
http://stage.co.il/Stories/455916

הייתה היא פרח
אשר נמס עם הגשם

הייתה תקווה-

ושלוליות סבלה
היו לי למראה עגומה אל החיים
בעודה בוכה

הייתה היא פנים
פניה של הסערה

ותקוותה איננה-

וכאביי
נפגשו אז עם נקודת כאבה
וכך שנינו

נמסנו אל מי החיים
מטר אשליות מלוחות
נמסו גם הם

ובערבו של יום
הייתה היא לב-

והיינו אנו שנינו
לב לבו של הצער

כפצע עמוק,
עם סירובה להרפא.