|
הייתה היא פרח
אשר נמס עם הגשם
הייתה תקווה-
ושלוליות סבלה
היו לי למראה עגומה אל החיים
בעודה בוכה
הייתה היא פנים
פניה של הסערה
ותקוותה איננה-
וכאביי
נפגשו אז עם נקודת כאבה
וכך שנינו
נמסנו אל מי החיים
מטר אשליות מלוחות
נמסו גם הם
ובערבו של יום
הייתה היא לב-
והיינו אנו שנינו
לב לבו של הצער
כפצע עמוק,
עם סירובה להרפא. |
|
|
עברתי ברחוב עם
סיגריה בפה ואיש
אחד אמר לי:
תגיד אתה לא
יודע שלא בריא
לעשן?
עניתי לו: חביבי
גם לחיות זה לא
בריא בסוף מתים
מזה.
שבוע אח"כ ראיתי
את אותו איש עם
סיגריה ביד
ובאנג בצד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.