|
הייתה היא פרח
אשר נמס עם הגשם
הייתה תקווה-
ושלוליות סבלה
היו לי למראה עגומה אל החיים
בעודה בוכה
הייתה היא פנים
פניה של הסערה
ותקוותה איננה-
וכאביי
נפגשו אז עם נקודת כאבה
וכך שנינו
נמסנו אל מי החיים
מטר אשליות מלוחות
נמסו גם הם
ובערבו של יום
הייתה היא לב-
והיינו אנו שנינו
לב לבו של הצער
כפצע עמוק,
עם סירובה להרפא. |
|
|
שאלה היפוטתית-
אתה בשנת
1906בבאר
באוסטריה, ואתה
יושב ליד בחור
שקוראים לו
אדולף. אדולף
הזה עוד לא עשה
שום דבר רע
בחייו, לא נכנס
לכלא, ועוד לא
פיתח את הדעות
האנטישמיות שלו.
האם היית יורה
בו ובכך מציל
מליוני אנשים
מהשמדה, או הולך
לבמה חדשה וכותב
על זה סיפור?
סלוגן שלא בטעם
טוב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.