|
הייתה היא פרח
אשר נמס עם הגשם
הייתה תקווה-
ושלוליות סבלה
היו לי למראה עגומה אל החיים
בעודה בוכה
הייתה היא פנים
פניה של הסערה
ותקוותה איננה-
וכאביי
נפגשו אז עם נקודת כאבה
וכך שנינו
נמסנו אל מי החיים
מטר אשליות מלוחות
נמסו גם הם
ובערבו של יום
הייתה היא לב-
והיינו אנו שנינו
לב לבו של הצער
כפצע עמוק,
עם סירובה להרפא. |
|
|
אני יודע
שאומרים שאלימות
לא פותרת בעיות.
אבל היא מצמצמת
אותן מאד,
מניסיון.
המאפיונר
הקומפולסיבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.