|
הייתה היא פרח
אשר נמס עם הגשם
הייתה תקווה-
ושלוליות סבלה
היו לי למראה עגומה אל החיים
בעודה בוכה
הייתה היא פנים
פניה של הסערה
ותקוותה איננה-
וכאביי
נפגשו אז עם נקודת כאבה
וכך שנינו
נמסנו אל מי החיים
מטר אשליות מלוחות
נמסו גם הם
ובערבו של יום
הייתה היא לב-
והיינו אנו שנינו
לב לבו של הצער
כפצע עמוק,
עם סירובה להרפא. |
|
|
מאיר אריאל אמר
שמי שנדפק פעם
אחת כבר לא יכול
להגמל מזה, ואני
מוסיף ששדופקים
אותך מצד אחד,
אתה דופק את
עצמך מהצד השני
בשביל להתאזן,
כך שאתה יוצא
דפוק מכאן
ומכאן, ולפעמים
גם מעוד
כיוונים.
האיש הרע
מהמגירה, מתוסכל
מינית מכול
הכיוונים בבת
אחת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.