|
הייתה היא פרח
אשר נמס עם הגשם
הייתה תקווה-
ושלוליות סבלה
היו לי למראה עגומה אל החיים
בעודה בוכה
הייתה היא פנים
פניה של הסערה
ותקוותה איננה-
וכאביי
נפגשו אז עם נקודת כאבה
וכך שנינו
נמסנו אל מי החיים
מטר אשליות מלוחות
נמסו גם הם
ובערבו של יום
הייתה היא לב-
והיינו אנו שנינו
לב לבו של הצער
כפצע עמוק,
עם סירובה להרפא. |
|
|
זה סלוגן זה?
זה בררה!
חבר שלום בעוד
סימן שהוא צעיר
כמו יום אביב
בעיר, אבל לא
בניו יורק, טוב
אפשר בניו יורק
רק לא במנהטן!
טוב אולי מנהטן
זה בסדר, אבל
לפחות אחרי
שיפנו ת'הריסות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.