נדב שורק / סוף למשהו |
בעננים רצים בשמיים,
בהרבה מים.
שוטף אדמותיו,
וההווה נגלה לו לאיטו,
לבדו, לבד.
העולם שואג עתיד,
בצעקות אזהרה,
כי העבר נרמס לבלי שוב,
באזהרות אשכבה,
כי החורף לא רק הרחוב יהיה רטוב.
גם פנינו,
שלי ושלך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|