זה לא משתפר, רק מדרדר,
שונאת את עצמי, אוהבת אותך יותר.
אנטיפתית לרגע ובדיוק אחריו תלותית,
לא יציבה, חלשה,
פתאטית עד כדי סלידה.

מילים ללא כוונה,ללא הבנה,
נזרקות לחלל האוויר הרועש,
"אהבה",
מילה נוספת לבריחה,
בחירה קלה
ואיתה באה השתיקה
כי אם אין לבד אז אין ביחד,
אם אין שתיקה אז כיצד אני שומעת את נשמתי צורחת.

לא מתקדמת, נעצרת
אחורה חוזרת,
עם עבר לבן שנדחק לשמיים בלילה קודר
והפך לצל,
לא ניתן לחיות בהווה
והעתיד לא ניראה באופק
כי אם אין התחלה אז גם אין קצה.

נחלשת
ומטה מטה נופלת .
האור אינו בוהק, אינו אחיד
רק מהבהב ונחלש אט אט נפסק.
אין מנהרה יש רק בור עמוק ללא תחתית .
אם אין הארה אז אין תכלית
מכאן שהכל סתמי ואין הצדקה לכאב שלי .


בבועת עיניי משתקפות חרבות
אשר להן להבות חדות,
הדוקרות את ראייתי מידיי לילה
וכך מזכירות לי שאני עודני חייה,
כי כאב זה סוג של רגש,
אני מרגישה זאת מכאן שאני נושמת .

בכדי לעלות צריך קודם כל לרדת
ובכדי להיות מאושרת
צריך לדעת מה נימצא בצד השני שלי הקשת
וכאשר נצליח לאחר מסע מפרך להגיע לצד האחר
מבלי לוותר
נדע מהו סיפוק,
מהו אושר .

בכדי לחיות צריך לעצור בכמה תחנות לעבור מספר תמורות
לא לוותר להחכים, להמשיך,
לסבול,
ללכת כשאין אור אין מנהרה ואף לא שביל,
צריך למצוא את השמש שתנחה אותך לתכליתך בתוך תוכך
לבדך .
באמצעות אותם כלים : החושך המעורפל, הסבל המתמשך הצלקות
והכאבים
ואל לנו לשכוח גם כן את החיוכים הנלווים
אשר הופיעו בתחנות שבדרכים.

לחיות פירושו להרגיש בחיים.
רבים האנשים אשר סבלם שם קץ לחייהם .
רבים האנשים אשר לא חוו סבל בכל ימיהם,
אך רבים אף יותר האנשים אשר בכל שנותיהם
מעולם לא חיו,
כי בשביל לחיות צריך קודם למות .
אשריי האדם שאת חייו יגדיר הוא עצמו מההתחלה לקצה,
יחיה, יכאב, ישמח, יבכה, יאהב,

יחיה.

אשריי האדם אשר את חייו לבדו יבנה.