יד מושטת, מציירת מעגל באדמה הסדוקה, כמיהה בקצות האצבעות.
כאן.
עד שאחוש גשם כבד ניתך על הקרקע, מסתבך בשערותיי, מבריק
אישונים שיבשו.
בפסיעות שקופות צליל יקרב אלי,
יהמהם ללא קול את כל הסיבות כולן,
יתרומם על בהונות,
ויעלם בדוק האפרפר.
משהו מוכיח את עיניה והיא סתיו כל כולה
ובי אבדה הלהבה הצלובה שהייתה ש
מגנטה לתוכי פירורי טירוף וסבל תותבים.
(במעגל. מביטה
סביבי.
והיד נשרה מעלי בניסיונות ההושטה
האחרונים.) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.