קצת נעלמנו ואני מבולבלת,
חושבת לכל המרחקים.
החבר'ה בעבודה יודעים בערך,
ששלחתי אותך לעולמים.
זה לא נכון ואני מקשקשת,
לא מודה בזה לכל הכיוונים.
שואפת לחזור בחזרה,
אך אין שום איש שיכתיב את הזמנים.

אם היית בי עם כל מה שנוגע,
לא תוכל להתעלם מן העבר.
לו חשבת שזה מה שקובע,
לא היית מסתלק מן הגשמים.

אני יושבת, מחכה שתעלם שוב,
מחכה שתעלם בחזרה,
לא יודעת מה יהיה ומי יחליט לשוב,
מה שבטוח, לא מצפה למתנה.
אנשים יודעים רק על עצמם לבטוח,
ומה עם אלה שבוטחים באחרים?
האם כדאי שלרחוק אותם לשלוח,
הרי הם לא ממש שווים למקומיים.

אם היית בי עם כל מה שנוגע,
לא תוכל להתעלם מהעבר.
לו חשבת שזה מה שקובע,
לא היית מסתלק מן הגשמים.
שבעבר.

אנשים יודעים רק על עצמם לבטוח,
ומה עם אלה  שבוטחים באחרים?.
האם כדאי שלרחוק אותם לשלוח,
הרי הם לא ממש שווים למקומיים,
או לגשמים,
לאחרים,
רק אנשים.