אני מרגיש אותך,
המוסיקה שלך זורמת אצלי בדם
ואני, אני לא פה,
אני שם
שומע וחושב על כל תו.
המוסיקה גורמת לי לתהות,
אם להיות או לא להיות
מה שלא יקרה,
אני שם,
מתנגן לי על שפת הים.
כשהפתטיות נשפכת לי מהאוזניים
שורפת לי בידיים
ושוברת לי את הלב.

ואת,
איפה את,
אני שואל.
האם היית
או אם ישנך...

אני חושב,
מרגיש אותך בכל שורה.
את לא איתי,
גם די זרה.
רוצה לשמוע עוד ועוד,
עוד לא איתי,
עוד לא קרוב.
הולך לי לאיטי בדרך,
שמוכרה.
בערך,
חושב שככה כל הזמן,
המחשבות בכל מצב,
הן נשארות.
כאילו סתם,
איתך תמיד,
אני מוכן.

אני שבור.
ואת,
איפה את,
כששוב שואל,
האם היית,
או אם ישנך?
נגני לי.