מיכה בן-מאיר / שיר כמיהה |
זמזום המזגן מלווה את דמותך
הולכת ומתהווה מאחורי
וילונות עפעפי.
חושב אותך , מלמעלה למטה,
השיער השחור , החלק
זיק להבה בעינייך,
שפתי דובדבן
גזרה נקיה
נעליים
אדמה
שולח יד לגעת בך
בעור הקטיפה הבהיר
מרגיש אלייך מרחוק
עורג אלייך מתוך חשיכה
פותח עיניים.
חושך , חושך ,ועוד חושך.
סמיך , מחניק.
מטיח את ראשי לאחור , אל הקיר החבוט,
זועם על היותי כה נדוש.
שב ועוצם את עיני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|