מכירים את אלה ששואלים : מה העניינים ?
ומצפים לתשובת הבזק : סבבה, טוב, עושים חיים...
לא טוב ! וככה... מתנסחת התשובה והם ? הם מאותגרים !
והם בוהים, מחייכים, ובאוזן קצת מגרדים...
עוב שטויות, איך בכלל ? הם צוחקים ומוסיפים
טפיחת גב אימתנית, בשביל האמפטיה, אתם יודעים...
ולאחר יד מספרים על אינספור עיסוקים נשכחים
הזכרון עובד לפעמים כמעשה קסמים.

הם עייפים ! אתם מבינים ?!
מפסטיבלים, גורואים ומטפלים בשלל תארים, אליהם
בורחים מן החיים הנכפים על המחונכים לאהבת אגו
והערצת הישגים.
פחדים, כאב ושאר עינוגים מיוצבים בעזרת כדורים,
מודחקים.
וכולם עוטים מסיכות ומתהווים למצליחנים
קרים, מתוחכמים, ובעיקר מפוחדים
להיות מזוהים כאנשים פשוטים שהוויתם היא בבואה
לחולשה ושמחה ואפילו ענווה
אותה מילה גסה בהוויה תרבותית המקדשת,
תאווה.