הומלס: הי את?
(האישה ממשיכה לחלוף על פניו)
הומלס: תעצרי כבר, טיפשה!
אישה: סליחה... מה אמרת?
הומלס: מה ששמעת, את כנראה טיפשה.
אישה: אני טיפשה? תסתכל על עצמך - קראת פעם איזה ספר בחיים שלך
שאתה מעז לפנות אלי ככה?
הומלס: מעולם לא קראתי ספר, את המחשבות שלי אני קיבלתי בשיחה
עם אנשים ברחוב.
אישה: על מה? מצב פחי הזבל בשכונה? תסלח לי בחור אבל זה שאתה
רואה כל מי שאינו גבר כנחות וטיפש רק מעיד על בורותך וחוסר
השכלתך.
הומלס: לא בגלל מינך קראתי לך ככה, פגשתי בחיי הרבה נשים
חכמות.
אישה: אז למה אתה קורא לי טיפשה?
הומלס: על סמך ההתנהגות שלך, נראה לי שמעולם לא ניהלת שיחה עם
איש.
אישה: ראיתי את סדרת הסרטים של פליני, קראתי את כל כתבי דקארט,
הבנתי על החיים יותר מכל שיחה שלך עם עובר ושב.
הומלס: את הבנת או דקארט הבין?
אישה: דקארט כתב ואני הבנתי.
הומלס: וזה מה שעשית כל החיים - להבין מה שאחרים כתבו. לא יצרת
כלום, לא הבאת שום אמת חדשה לעולם, היית כלי קיבול של מידע,
רובוט חסר מחשבות אמת, חסר משמעות.
אישה: איזו אמת חדשה אתה הבאת לעולם? מה אתה בכלל יצרת? עוד
מבט מסכן בעיניים? זבל לפח האשפה?
הומלס: שיחות, מילים, מחשבות. דיברתי עם אנשים, הקשבתי להם,
תרמתי להם וקיבלתי מהם, וכך נוצר משהו חדש, משותף של שנינו. יש
לי חברים שאמנם קראו הרבה פחות ספרים ממך אך בהבנה המשותפת
שלנו נוצרה אמת חדשה, נוצרו מחשבות חדשות.
אישה: איך אילו מחשבות חדשות ומחשבותי שלי אינן חדשות?
הומלס: את קראת יצירות של אדם אחד...דקארט.
אישה: גם ראיתי סרטים שנוצרו על ידי אנשים רבים.
הומלס: אבל באף-אחד מהם לא השתתפת. לא היית חלק מהיצירה, היית
צרכנית שלה ולא מעבר. בשיחותיי עם אנשים נוצרות יצירות משותפות
שאני גם חלק מהם, לפעמים דקארט יכול לבוא ולעזור לנו, אך הוא
עדיין עוזר לנו ליצור את היצירה שלנו. היצירה המשותפת המופלאה
שנקראת "השיחה" אליה מגיעים מספר אנשים, כל אחד עם מטענו הוא
ויוצאים ממנה טעונים אחד מהשני בהבנות משותפות, הסכמה משותפת
ואחווה שלא ניתן לתאר אותה בין יוצרים.
אישה: על איזה יצירה אתה מדבר? זה בסך הכל עוד ידע...
הומלס: כשאת קוראת את הספר, זה בסך הכל עוד ידע. כשאני משוחח
עם אנשים ומגיע יחד איתם להבנות חדשות זה מספר מסלולי חיים
שונים שהתמזגו לאחד, בהבנה משותפת שהולכים על אותה הדרך. נוצרת
דרך חדשה יפה יותר וקסומה יותר שמשלבת נופים חדשים שלעולם לא
היית רואה. חשבי על כך-מים ואש, מדבריות עם אגמים, הרים עם
עמקים. כמו שבנוי כל עולמנו שדווקא הניגודים הם אלו שעושים
אותו לכל-כך יפה.
