|
במיטת לבבי, המיטה שאוהב
עצב ויופי שוכבים שם יחדיו
הזאב והכבש הפכו חברים
(הפכים משלימים זה את זה, יש אומרים)
זורע שמחה על אדמה של טרשים
אוהב בני אדם אך שונא אנשים
גאוותי משחקת על כל הדרכים
בין שפלות של קבצן ובין הוד מלכים
על משכבי בלילות, צירים אני חש
וביום יולד את עצמי מחדש
תוך צרחות של שתיקה, ויודע היטב
כי היופי נובע מתוך הכאב
ורואה את אותם תינוקות מתחלפים
חלקם צוחקים וחלקם עייפים
את כולם מחבק ודמעות בעיני
כן כולם ראויים להיות ילדי
ותהא התחושה שהזמן לי יביא
יהיה לה מקום במיטת לבבי
זאבים וכבשים בריקוד דמיוני
כי הן זהו אדם, כי הן זהו אני |
|
|
אם רבין קיבל
כיכר מה עם לאה?
למה היא לא
קיבלה שום רחוב,
סימטה, שכונה,
משהו...
הכל גזענות, אני
בעד לקרוא לבנק
הזרע על שם לאה
רבין, בכל חדר
בקיר המזרחי
תיהיה תמונה של
לאה, ככה זה גם
יגביר את הילודה
ו... בעצם לא
משנה.
עמוס מהמוסד חשב
שהוא מאוהב בלאה
רבין אבל בסוף
הסתבר לו שזו
לאה לופטין אבל
גם לופטין זה
מספיק מבאס
ומוציא אותו לא
פחות דביל (אולי
יותר, היא עוד
בחיים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.