עת בצורת עט על חיי.
הכל נהיה יבש מידי.
ואולי אני רוצה את זה כך?
אולי...?
וזה אמנם מתאים בדיוק לתקופה.
קיץ עכשיו ושנתי טרופה.
שנתי קלופה, שנתי שדופה,
היא שטופה, רדופה, אך בעיקר היא נקופה.
ובמיטה בחום הלוהט,
כאב ראש לפתע משתלט,
ראשי דבר אינו קולט,
דבר אינו פולט.
רק אטום הוא לחושים,
מנותק לעולמים,
מאותות מוחי הנואשים,
שגם הם אט נחלשים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.