לבד. לגמרי לבד. אין לך אף אחד יותר.
אף אחד שעליו את סומכת באמת. לספר לו הכל. שיבין אותך.
קודם היו כמה. כל אחד אכזב בתורו. לפי סדר מסוים.
לכולם יש דברים חשובים לעסוק בהם. יותר חשובים ממך.
עכשיו את לבד בבית.
לא מסוגלת לדבר בכלל. לא על עצמך.
אותו לילה חוזר ומציף את המחשבה.
שברי משפטים ששוברים לרסיסים.
חשבת שהתגברת, אחרי הנסיעה הגדולה. חשבת שהצלחת
במקום בו אנשים אחרים לא הצליחו.
טעית, כרגיל. את לא יותר מיוחדת או טובה.
אחרי תקופה קצרה, שוב היה לך רע.
ניסית לחפש עזרה.
חיפשת את החיזוק שלך כבר בכל מקום.
את לא מוצאת. אף אחד לא מושיט לך יד.
מוקפת בטבעת חלקה של אנשים.
לא יכולה לצאת משם,
אבל גם לא יכולה להכניס אף אחד.
הנשימה הופכת כבדה.
נחנקת מכל הרע שמשתולל.
התנועה נהיית קשה.
רק המחשבה ממשיכה לזוז, להתעלל בך...
(נכתב ב- 06.11.05 כחלק למעין סדרה) |